מעמיקו ושי – 11.11.07

ליהודה, צביה, דנה, גיל ובן

היום בבוקר כשקמנו, קיבלנו הודעה על פטירתו של יוני.

אנו עוד לא ממש מעכלים את זה ועדיין לא מבינים את המשמעות של לחיות בלי יוני שהיה אחד החברים הטובים שלנו, ושרוב החוויות המשמעותיות בחיינו היו ביחד איתו.

כנראה שייקח עוד זמן עד שנבין באמת את משמעות הדבר.

בשיחות האחרונות שלנו עם יוני בשבועות האחרונים הוא תמיד נתן לנו הרגשה שהכל בסדר, שהמצב משתפר ושהוא כבר יוצא מזה. במהלך כל תקופת המחלה הוא תמיד אמר לנו שהכל יהיה בסדר, שמר תמיד על מצב רוח טוב והעביר לנו תחושה שזה סתם, ושהוא כבר יוצא מזה. אפילו בשיחות בינינו תכננו את חופשת הסקי הבאה שלנו ביחד.

קשה לחשוב על יוני כעל מישהו שאיננו יותר. כ"כ הרבה זיכרונות יש לנו ביחד. כל תמונה של החבר'ה מזכירה אותו, כל טיול משותף, כל ישיבה אצל אחד החבר'ה או בפאב. ברור שזה כבר לא יהיה אותו הדבר בלעדיו.

עצם כתיבת מכתב זה קשה לנו מאוד.

יש בו מעין הכרה בעובדה שזה נגמר.

אפילו ממרחק של חצי עולם זה קשה. אנחנו יושבים כאן בצ'ילה באזור מדהים של הרים מושלגים, נהרות, מפלים, הרי געש וכל דבר מזכיר אותו. כאילו גם הטבע עצוב יחד איתנו.

אין לנו עוד הרבה מה להוסיף חוץ מזה שיוני היה חבר מדהים ואהבנו אותו מאוד ונתגעגע אליו כל יום בחיינו.

יהודה, צביה, דנה, גיל ובן

אנחנו מקווים שתהיו חזקים. הלוואי וכל משפחה הייתה חזקה, תומכת, אוהבת, חמה ומאוחדת כמוכם ומקווים להישאר עדיין חלק מהמשפחה למרות שיוני כבר איננו.

מחברים ואוהבים

עמיקם ושי